קַדִּישׁ

ביאורי הקדיש ע"פ פנימיות התורה

טעימה קטנה מהמבואר בפנימיות התורה על הקדיש מעלותיו וסגולותיו.

פעולת קדיש יתום

בכתבי האריז"ל אנו רואים שהוסיף על הכתוב במדרשים ובשולחן ערוך (רמ"א סי' שע"ו), שתועלת הקדיש היא לא רק להציל את הנפטר/ת מעונשי גיהנם, אלא גם להעלותו לגן עדן! ועוד עליות ממדרגה למדרגה!.

יתגדל ויתקדש – בכמות ובאיכות
כפל הלשון משמעו  "יתגדל" בענין הכמות, "ויתקדש" בענין האיכות. וכל זה לא רק בדרגתו של הקב"ה כפי שהוא בורא עולמות, שגם דרגא זו היא באין ערוך לכל סדר ההשתלשלות. אלא יתירה מזה תוספת גדלות וקדושה ב"שמי' רבא" "שמו הגדול".

(הרבי זי"ע)

אמן גימטריא הוי' אדנ"י 
"אמן" הוא בגימטריא של שני השמות "הוי' אדנ"י", וחיבורם (בגימטריה של מילה אחת – אמן) מציין ופועל את החיבור דהאחדות דשם הוי' בלמטה מטה, במקום שאינו כלי לאלקות מצד עצמו, וביטולו לאלקות הוא אך ורק ע"י קבלת אדנות ה'.

(הרבי זי"ע ספר השיחות תשמ"ח ח"א)

אמן יהא שמה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך 

 פירוש אחד "יהא שמי"ה" –  שם 'י"ה', "רבא" גדול ושלום. כלומר שאנו מתפללים שיהא שמו גדול ושלם.
פירוש ששני "שמי"ה רבא" – שמו הגדול. כלומר עהא שמו הגדול מבורך. דהיינו שהברכה פועלת גם בשמו הגדול

(להעיר שלהלכה נפסק כפירוש הב' (שולחן ערוך הרב)).

(ספר השיחות תשמ"ח)

בחסידות מבור ששני הפירושים דלעיל קשורים זה לזה, ובקצרה: "ע"י ששם 'י"ה' מתגדל בנפש האדם, על ידי זה נמשך גילוי שמו הגדול".

(ספר המאמרים תרכ"ו)

הקדיש בתפילה

הקדיש משמש כעמוד בין שליבות התפילה.

כללות התפילה נחלקת ע"פ תורת הסוד, לד' חלקים כנגד ד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.

התפילה היא "סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו", נאמר על כך בזהר: הסולם זאת התפילה. ומלאכי האלוקים הם המלאכים הנבראים מאותיות התפילה. ומלאכים אלו הנה תחילה הם עולים ואח"כ יורדים, והוא השפע ברכה שנמשכת על ידי התפילה.

מכיון שהתפילה היא מלמטה למעלה, לכן סדרן של ד' העולמות בתפילה הוא גם כן מלמטה למעלה. תחילה עשי'ה, ואח"כ יצירה בריאה ואצילות. והם כנגד א. עד 'ברוך שאמר'. ב. פסוקי דזמרה. ג. ברכות קריאת שמע וקריאת שמע. ד. תפילת שמונה עשרה (עמידה).

ואח"כ הוא המשכת האור מאצילות לעולם העשי'ה מלמעלה למטה. אמירת תחנון אח"כ 'אשרי' ו'ובא לציון' וכו'

בין כל עולם ועולם בעליה וירידה בשליבות התפילה, ישנו עמוד המפסיק ומבדיל בין עולם לעולם וגם הוא מחברם, ועמוד זה הוא הקדיש. וכמבואר בספרי קבלה הפרש הכוונות בין הקדישים.

מעלת קדיש דרבנן (שקודם התפילה) למתפללים ולנפטרים

והנה יש עוד ענין פנימי באמירת קדיש דרבנן קודם התפלה מה שכולל ב' ענינים. הא' שנוגע למתפללים ביום השנה (יארצייט) ולא עלינו לאבלים ר"ל, והב' שזה נוגע להנשמות של הנפטרים אשר לזכותם ולעילוים מתפללים.

דהנה קדיש הוא עמוד המחבר ויש בו העלאה והמשכה, והוא דבקדיש זה שקודם התפלה יש בו כוונות דהתעוררות רחמים בנוגע לעילוי הנשמות עצמן העולות ע"י תפלת בניהם ובני בניהם יחיו. כמבואר ענין זה בארוכה במקום אחר, דכל דבר טוב בהידור מצוה בכלל ובעניני צדקה ושמירת התפלה בפרט, זהו עילוי לנשמותיהם של האבות, אשר גודל עלייתם הוא ע"י תפלת בניהם ויוצאי חלציהם או רעיו וידידיו העוסקים במצות ותלמוד תורה בשבילם כנודע.

וזהו ו"קדושים בכל יום יהללוך סלה" דקדושים הם הנשמות שהיו בגוף ונסתלקו ועלו למעלה, הנה יהללוך הוא העילוי שלהם מדרגא לדרגא עד רום המעלות. דזהו סלה שהוא עילוי שאין לו סוף, הוא ע"י התפלה דבכל תפלה ותפלה מג' תפלות דשחרית מנחה וערבית הוא עילוי חדש. 

וכן הוא בנוגע להמתפללים עצמם אשר בתפלתם לעילוי נשמת אבותיהם ואבות אבותיהם, הנה בזה הם גורמים נחת רוח לנשמות העולות, ואשר בגלל זאת הנה נשמות אבותיהם ואבות אבותיהם מעוררים רחמים בעד יוצאי חלציהם.

וכן הוא גם לאלו שמזכים אותם בזכות מצוות ותלמוד תורה, כנ"ל להיות נמשך להם שפע ברכה בגשמיות וברוחניות.

(על פי אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ זי"ע)