קַדִּישׁ

רבים מוצאים עניין רב בעובדה שתפילה זו, שהיא התפילה העיקרית הנאמרת למי שנפטר, לא מזכירה כלל את המוות, את האבדן או את האבל, ואף אין בה אזכור לאדם שנפטר. תפילת הקדיש מדברת על גדולתו של אלוקים. למעשה, הקדיש הוא חיזוק האמונה בבורא ובעוצמתו הבלתי מוגבלת. אילו היה עלינו לתמצת את נושא הקדיש, היה עלינו לומר שתמצית הקדיש היא שאלוקים הוא גדול וכי הכל בא מאלוקים, כך שכל המתרחש הוא בסופו של דבר לטובה. בדומה לברכת 'ברוך דיין האמת' שמשמעה – אני לא מהרהר אחר גזירת הבורא. ומקבל עלי הכל באהבה.

זוהי אמירה עמוקה עבור אדם שנמצא בעיצומו של אבל. זוהי גם האמירה העוזרת לנשמת הנפטר ומוכיחה שמי שנותר מאחור יוכל לשמור על קשר חשוב עם אלה שהלכו לעולמם.

המסורת מלמדת אותנו כי אחרי המוות הנשמה עולה ונשפטת בהתאם למעשים שעשתה כל עוד היא חיה בעולם הפיזי. כל מה שהנשמה הגשימה, חיובי ושלילי גם יחד, נשקל בקפדנות. אחת המורשות הגדולות ביותר שאדם יכול להותיר מאחוריו הוא משפחה שקיבלה השראה מאלוקים אפילו בשעות צרה ומצוקה.

כאשר בעיצומו של תהליך המשפט שעוברת הנשמה עולות מילות הקדיש המקודשות שאומרים אותם שמצויים באבל הכבד ביותר, הדבר מעניק לנשמה מתנה גדולה. כמובן שאדם אשר נתן לסובבים אותו השראה עד שהגיעו למידה כה רבה של אמונה ושל מחויבות, הוא אדם שהגשים מעשים גדולים רבים ומוכן לחוות בשמים את התגשמות אורו של הבורא.

זוהי הסיבה שבגללה רבים מחליטים לקיים מצוות לכבודם ולזכרם של מי שהלכו לעולמם. הם מבקשים להוכיח כי הנפטר הוא באמת נשמה טובה שראויה להגיע לגן עדן.

מסתבר שהתחושה האינטואיטיבית של אנשים רבים שצריך לומר קדיש היא מדויקת מאוד. ניתן לטעון שאמירת קדיש היא הסימן הגבוה ביותר לאהבה ולכבוד שניתן לחלוק למי שהלך לעולמו.