קַדִּישׁ

נוסח ניחום אבלים המקובל בעם ישראל "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד".

בניחום זה אנו מכנים את הקב"ה 'המקום', משמעות הדבר - הקב"ה נקרא 'המקום' כמוסבר בגמרא 'שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו'. העולם לא יכול 'להכיל' את הבורא, כביכול אין די מקום בעולם. לעומת זאת כמובן הקב"ה מקומו של עולם, ויש בו די לסבול את העולם ומלואו.

כשאנו אומרים 'המקום ינחם אתכם' לאבל, המשמעות היא שהקב"ה 'המקום' אשר ביכולתו למלאות כל חסרון אשר בעולם, הוא ישלים לך את האבידה.

*

מתוך מכתב ששלח הרבי זי"ע לאריאל שרון לאחר פטירת בנו בשנת תשכ"ח.

"… נקודת נחמה אפילו באסון גדול כהאמור, ועוד יותר מנקודה, מתבטאת בנוסח המסורתי והמקודש על ידי עשיריות דורות של תורה ומסורה של עמנו –

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

אשר בהתבוננות ראשונה תמוה הקישור שבין שני הענינים. אלא שכאמור בזה הוא עיקר הנחמה בתוכנה הפנימי, אשר כמו שאבלות ציון וירושלים הרי משותפת היא לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אף כי נרגש הדבר יותר אצל היושב בירושלים ורואה כותל המערכבי ובית מקדשנו בחורבנו מאלו הנמצאים בריחוק מקום, אבל גם אצלם גדול הכאב והצער. וכן הוא גם באבל היחיד והמשפחה, אשר מהנחמה בזה היא שכל העם משתתף בצערו, שהרי בסגנון חכמינו ז"ל כל בני ישראל הם קומה אחת שלימה.

ועוד נקודה ועיקר, נחמה בכפליים, אשר כמו שבודאי ובודאי יבנה השם חרבות ציון וירושלים ויקבץ נדחי ישראל מכל קצוי תבל על ידי משיח צדקנו ויביאם ברנה לראות בשמחתה של ציון וירושלים, כך הוא ללא ספק בנוגע לאבל היחיד, אשר יקיים ה' דברו והקיצו ורננו שוכני עפר, ותגדל השמחה, שמחה אמיתית, בהפגשם כולם יחד בעת תחית המתים.

ובזה עוד נקודה שלישית, אשר כמו שבנוגע לציון וירושלים שלטה יד הרומים, וקודם לכן יד הבבלים, רק בבית המקדש הבנוי מעצים ואבנים כסף וזהב, אבל בית המקדש הפנימי שבלב כל אחד ואחת של ישראל אין יד האומות יכולה לשלוט בו ונצחי הוא, כך הוא גם בנוגע לאבל היחיד, אשר יד המות שולטת אך ורק בהגוף ועניניו, אבל הנשמה נצחית היא רק שעלתה לעולם האמת. שלכן כל פעולה טובה המכוונת על פי רצונו של נותן החיים, הוא השם יתברך, מוסיפה בתענוג הנשמה ובזכותה וטובתה…."

(אגרות קודש חכ"ה עמ' ד)

תפילת הקדיש מופיעה בגמרא, ומנהג אמירתה ע"י יתומים (קדיש יתום) התחדש בתקופת הגאונים.

בדומה לתקנות רבות של חכמינו ז"ל, גם לאמירת הקדיש יש אסמכתא בתורה. והוא ממה שנאמר בתורה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

'יתגדל ויתקדש' כפי שכתוב ביחזקאל: "והתגדלתי והתקדשתי" וגו'.

מקור נוסף בתנ"ך הוא מספר דניאל: "להווי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא" 

המהר"ל מפראג בספר החיים מביא שני רמזים מהתורה על תועלת קדיש יתום.
מה שאמר בלעם (במדבר כג, י): "תמות נפשי מות ישר(י)ם" ראשי תיבות: יהא שמיה רבא מברך. רמז נוסף ממה שנאמר (דברים כד, טז): "לא יומתו אבות על בנים", רמז כי האבות לא ימותו מיתת הנפש על ידי הבנים שיצילו את האבות.
 

בגמרא "רבי יהושע בן לוי אומר כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה" (שבת קי"ט). 

בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים יהא שמו הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך (ברכות ג'). 

במדרש אליהו זוטא ובמדרש תנחומא מסופר מעלת אמירת "ברכו את ה' המבורך" לעילוי נשמת הנפטרים. 

קדיש יתום אומרים בשנת האבלות, אבל לא במשך השנה כולה.

והטעם לכך: דין הרשעים בגהינום שנים עשר חודש, ואם יאמרו על הנפטר קדיש כל שנים עשר החודשים, יראה כאילו מחשיבים אותו כרשע.  (רמ"א יו"ד שעו, ד.)

המנהג שמפסיקים אמירת קדיש לאחרי י"א חודש פחות יום אחד "שלא  יעשו כו' את הנפטרים רשעים כי משפט רשע י"ב חודש" ואמירת קדיש היא בכדי לעזור לנשמה בדין ומשפט כו'.

וכן נוהגים בנוגע לכל יהודי, כי כל ישראל בחזקת כשרות "ועמך כולם צדיקים", אפילו בנוגע ליהודי שיודעים שעבר עבירה ר"ל. על אחת כמה וכמה בנוגע לצדיק או צדקנית. ובזה גופא דרגא למעלה מדרגא. ומובן שהפסקת אמירת קדיש בגלל טעם הנ"ל הוא לא רק משום כבוד הנפטר. אלא כי על ידי זה גופא שדנים הנשמה לכף זכות מתבטל, ועל כל פנים מקילים, הדין למעלה, ואזי הנשמה עולה לגן עדן.

והחידוש בזה מודגש יותר לפי מנהגינו להפסיק באמירת קדיש חודש שלם ויום אחד לפני סיום הי"ב חודש, שלא כהדיעות להפסיק שבוע לפני זה, אף על פי שמטעם הנ"ל מספיק לעשות השינוי ביום אחד או על כל פנים שבוע אחד. כיון שתורתנו היא תורת חסד, הרי הלימוד זכות ועליית הנשמה בגן עדן (שעל ידי לימוד זכות זה) הוא באופן החזק ביותר והמוקדם ביותר – מקדימים במספר הימים הכי גדול (לא מעת לעת, או שבוע, אלא) – חודש שלם לפני סיום הי"ב חודש!

(הרבי מליובאוויטש זי"ע ספר השיחות תשמ"ט חלק א' עמ' 175)

אמירת קדיש

מנהג ישראל ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר ('משנה' אותיות 'נשמה'), ומבואר אשר לימוד המשנה הוא טובה גדולה לנשמת הנפטרים. ועל ידי לימוד המשניות מעלין את נשמת הנפטר/ת בגן-עדן, לכן האבל כל י"ב חדש ילמד משניות לתקן נשמות אביו ואמו וקרוביו ואוהביו, וביום השנה (יארצייט).

כל י"ב חדש וביום השנה (יארצייט) לפטירת אביו או אמו, טוב ללמוד משניות מסדר טהרות.
ופרק כ"ד במסכת כלים "שלשה תריסין הם" מסוגל יותר, מפני שיש בו י"ז משניות וכל משנה ומשנה מסתיימת "טהור מכלום" או "טהורה מכלום" וסוף הפרק "בין מבפנים בין מבחוץ טהור". כך שמעתי בשם הרה"ק מק"ק רוזין ז"ל זי"ע.

ופרק ז' במסכת מקואות – בזמן האבלות צריכים לפעול טהרה, והטהרה היא על ידי מקוה מים. ראשי תיבות של שלש משניות הראשונות אי"ה יש. אלו. הדיח. וראשי תיבות של ארבע משניות האחרונות נשמה נפל. שלשה. מקוה. הטביל. (משמעות ראשית התיבות) (ע"פ ספר עצי עדן)

(סידור אדה"ז)

משניות מצילות מגהינום

"מעלת לימוד המשניות גדולה עד מאוד כמו שכתוב בספרים הקדושים. ועוד מעלה יש בלימוד המשניות שמציל את נפש האדם מדינה של גהינום, כפי שמובא במדרש תלפיות, כי אשר בן יעקב עומד על פתח גיהנם, וכל מי שיודע משניות הוא מצילו משם. וזהו "מאשר שמנה לחמו" (פרשת ויחי), שמנה אותיות משנה".

(מתוך ספר 'תנובות ברוך' עמ' קפד).

"טובה גדולה עבור הנפטר"

"ובכלל לימוד משניות עבור נפש המת היא טובה גדולה לו . . . ואפילו איש זר שלומד משניות עבור איזה נפטר, מציל אותה מדינה של גהינום . . ולימוד משניות הוא דבר גדול יותר מלהתפלל לפני התיבה",

(ילקוט דת ודין, עמ' סה).

בספר "יוסף אומץ" הוסיף: "לימוד התורה מועיל שבעתיים מכל התפילה. ועל ידי זה מכניסים המת לגן עדן. ואם הבן מחדש חידושי תורה, אין ערוך לכבוד שזוכה אביו על ידי זה בישיבה של מעלה".

נר או משנה?

"…ואם הרווחים אינם מספיקים לכל מה שציווה, יעשו מה שיכולים לעשות על כל פנים, כפי ערך הרווחים כגון ללמוד משניות לתועלת נשמתו, ונר יאה"ל לא ידליקו אם אינו מספיק מהרווחים, כי בוודאי לימוד משניות לתועלת נשמתו עדיף יותר מהדלקת נר נשמה ועדיף מכל הדברים, כמו ששנינו ותלמוד תורה כנגד כולם, אמנם כדי שלא ישכח לגמרי הדלקת נר נשמה, ידליקו על כל פנים נר נשמה שדולק בערך שעה או שתיים בתחילת ליל היארצייט ואם אחר כך כבה, אין לחשוש".

(שו"ת הריב"ד, סי' סא).

גם לאישה

האם לימוד משניות לעילוי נשמת אישה מועיל כמו לאיש, או שעדיף לעשות לזכרה מעשה אחר של חסד?

תשובה מועיל כמו לאיש, וגם המשניות דאותיות נשמה.

(אוסרי לגפן, ח"ט, עמ' שכד).

צוואת רבי עקיבא איגר

רבים הם גדולי ישראל וגאוני הדורות, אשר בצוואתם שבכתב ביקשו מבניהם, מתלמידיהם ומחבריהם שילמדו משניות לזכותם ולעילוי נשמתם.

הגאון רבי עקיבא איגר כותב בצוואתו: "אם אגווע . . יודיעו את פטירתי בעיתונים, עם ההערה שהריני מבקש את תלמידי וחברי ללמוד במשך השנה הראשונה כל יום ויום, פרק אחד משניות לזכות את נשמתי, וכן ביום היארצייט בכל שנה ושנה".

רבי יהושע בן לוי אומר כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו (רש"י = בכל כוונותו) קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה"

(שבת קי"ט).

דבר נפלא נאמר בקשר לאמירת קדיש בארמית: היות ותפילת הקדיש היא שבח נפלא לבורא עולם, לכן בכדי שהמלאכים לא 'יקנאו' באומרי השבח, נתקנה התפילה בארמית שלא יבינו המלאכים.

(תוספות, ברכות ג)

"אף על פי שאמירת הקדיש והתפלות מועילות להאבות, מ"מ אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה הם מזכים את האבות."

(שולחן ערוך הרב)

"נמצאו במדרשים הרב מעשיות, כי על ידי שהבן אומר קדיש בשביל אביו או אמו ניצולים מן הדין. על כן נוהגים לומר קדיש…"

(קיצור שולחן ערוך)

כתב האריז"ל, שהקדיש שאומרים בשנה הראשונה הוא להעלות אביהם מגיהנם לג"ע, והקדיש ביום הזיכרון, הוא להעלותן מגן עדן עצמו למדרגה יותר גדולה ומעולה. וזהו שאמרו חז"ל 'בן מזכא אבא' (סנהדרין ק"ד). 

 

הקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן ע"י המשיח, וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר: "יתגדל ויתקדש" וקולו הולך מסוף העולם עד סופו וכל באי עולם כולם עונים אמן.

(ילקוט שמעוני ישעי' רמז תכט)

"כשהבן אומר קדיש על אביו או אמו הרי זה כמו ששלח להם פריסת שלום, כשלומד פרק משניות בעדם הרי זה כמו ששלח להם גרת, וכשמקיים מצוות ומעשים טובים לטובת נשמתם הרי זה כמו ששלח להם חבילה שלימה"

(הרה"ק בעל בית אהרן מקארלין זי"ע)

 

סגולה מיוחדת בלימוד משניות מסכת מקוואות פרק ז'.

וכך נאמר בספר עצי עדן ומעשה אורג מהרב הקדוש דקהילת קודת קאמארנע: קבלנו מרבותינו שקבלו מרבן ורבן מאליהו ז"ל. שבפרק זה מעלין הנשמה של הנפטר למקומה. לכן האבל כל י"ב חדש ילמד בו לתקן נשמות אביו ואמו וקרויו ואוהביו, וביום השנה (יארצייט).

וראשי תיבות של שלש משניות הראשונות אי"ה יש. אלו. הדיח. וראשי תיבות של ארבע משניות האחרונות נשמ"ה נפל. שלשה. מקוה. הטביל.

ויכיון בלימוד משניות אלו להעלות הנשמה למזל עליון הנקרא אי"ה (על דרך "איה מקום כבודו" וראשי תיבות של תיבת אי"ה הארת יסוד אבא. כ"ה בספר קהלת יעקב) ובמשנה הרביעית 'נפל כו" שהוא ראשי תיבות: "פזר נתן לאביונים יפריש צדקה להעלות נשמת הנפטר מנפילתו". ע"י הצדקה.

ועל אביו ועל אמו ילמוד זה הפרק בכל מוצאי שבת אחר הבדלה. בכל י"ב חדש. וביום השנה (יארצייט) ובערב שבת קודם מנחה לעת הצורך להחיות נפש כל חי אמן. עכ"ל.

ביאורי הקדיש ע"פ פנימיות התורה

טעימה קטנה מהמבואר בפנימיות התורה על הקדיש מעלותיו וסגולותיו.

פעולת קדיש יתום

בכתבי האריז"ל אנו רואים שהוסיף על הכתוב במדרשים ובשולחן ערוך (רמ"א סי' שע"ו), שתועלת הקדיש היא לא רק להציל את הנפטר/ת מעונשי גיהנם, אלא גם להעלותו לגן עדן! ועוד עליות ממדרגה למדרגה!.

 

 

יתגדל ויתקדש – בכמות ובאיכות
כפל הלשון משמעו  "יתגדל" בענין הכמות, "ויתקדש" בענין האיכות. וכל זה לא רק בדרגתו של הקב"ה כפי שהוא בורא עולמות, שגם דרגא זו היא באין ערוך לכל סדר ההשתלשלות. אלא יתירה מזה תוספת גדלות וקדושה ב"שמי' רבא" "שמו הגדול".

(הרבי זי"ע)

 

אמן גימטריא הוי' אדנ"י 
"אמן" הוא בגימטריא של שני השמות "הוי' אדנ"י", וחיבורם (בגימטריה של מילה אחת – אמן) מציין ופועל את החיבור דהאחדות דשם הוי' בלמטה מטה, במקום שאינו כלי לאלקות מצד עצמו, וביטולו לאלקות הוא אך ורק ע"י קבלת אדנות ה'.

(הרבי זי"ע ספר השיחות תשמ"ח ח"א)

 

אמן יהא שמה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך 

 פירוש אחד "יהא שמי"ה" –  שם 'י"ה', "רבא" גדול ושלום. כלומר שאנו מתפללים שיהא שמו גדול ושלם.
פירוש ששני "שמי"ה רבא" – שמו הגדול. כלומר עהא שמו הגדול מבורך. דהיינו שהברכה פועלת גם בשמו הגדול

(להעיר שלהלכה נפסק כפירוש הב' (שולחן ערוך הרב)).

(ספר השיחות תשמ"ח)

בחסידות מבור ששני הפירושים דלעיל קשורים זה לזה, ובקצרה: "ע"י ששם 'י"ה' מתגדל בנפש האדם, על ידי זה נמשך גילוי שמו הגדול".

(ספר המאמרים תרכ"ו)

 

 

הקדיש בתפילה

הקדיש משמש כעמוד בין שליבות התפילה.

כללות התפילה נחלקת ע"פ תורת הסוד, לד' חלקים כנגד ד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.

התפילה היא "סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו", נאמר על כך בזהר: הסולם זאת התפילה. ומלאכי האלוקים הם המלאכים הנבראים מאותיות התפילה. ומלאכים אלו הנה תחילה הם עולים ואח"כ יורדים, והוא השפע ברכה שנמשכת על ידי התפילה.

מכיון שהתפילה היא מלמטה למעלה, לכן סדרן של ד' העולמות בתפילה הוא גם כן מלמטה למעלה. תחילה עשי'ה, ואח"כ יצירה בריאה ואצילות. והם כנגד א. עד 'ברוך שאמר'. ב. פסוקי דזמרה. ג. ברכות קריאת שמע וקריאת שמע. ד. תפילת שמונה עשרה (עמידה).

ואח"כ הוא המשכת האור מאצילות לעולם העשי'ה מלמעלה למטה. אמירת תחנון אח"כ 'אשרי' ו'ובא לציון' וכו'

בין כל עולם ועולם בעליה וירידה בשליבות התפילה, ישנו עמוד המפסיק ומבדיל בין עולם לעולם וגם הוא מחברם, ועמוד זה הוא הקדיש. וכמבואר בספרי קבלה הפרש הכוונות בין הקדישים.

 

מעלת קדיש דרבנן (שקודם התפילה) למתפללים ולנפטרים

והנה יש עוד ענין פנימי באמירת קדיש דרבנן קודם התפלה מה שכולל ב' ענינים. הא' שנוגע למתפללים ביום השנה (יארצייט) ולא עלינו לאבלים ר"ל, והב' שזה נוגע להנשמות של הנפטרים אשר לזכותם ולעילוים מתפללים.

דהנה קדיש הוא עמוד המחבר ויש בו העלאה והמשכה, והוא דבקדיש זה שקודם התפלה יש בו כוונות דהתעוררות רחמים בנוגע לעילוי הנשמות עצמן העולות ע"י תפלת בניהם ובני בניהם יחיו. כמבואר ענין זה בארוכה במקום אחר, דכל דבר טוב בהידור מצוה בכלל ובעניני צדקה ושמירת התפלה בפרט, זהו עילוי לנשמותיהם של האבות, אשר גודל עלייתם הוא ע"י תפלת בניהם ויוצאי חלציהם או רעיו וידידיו העוסקים במצות ותלמוד תורה בשבילם כנודע.

וזהו ו"קדושים בכל יום יהללוך סלה" דקדושים הם הנשמות שהיו בגוף ונסתלקו ועלו למעלה, הנה יהללוך הוא העילוי שלהם מדרגא לדרגא עד רום המעלות. דזהו סלה שהוא עילוי שאין לו סוף, הוא ע"י התפלה דבכל תפלה ותפלה מג' תפלות דשחרית מנחה וערבית הוא עילוי חדש. 

וכן הוא בנוגע להמתפללים עצמם אשר בתפלתם לעילוי נשמת אבותיהם ואבות אבותיהם, הנה בזה הם גורמים נחת רוח לנשמות העולות, ואשר בגלל זאת הנה נשמות אבותיהם ואבות אבותיהם מעוררים רחמים בעד יוצאי חלציהם.

וכן הוא גם לאלו שמזכים אותם בזכות מצוות ותלמוד תורה, כנ"ל להיות נמשך להם שפע ברכה בגשמיות וברוחניות.

(על פי אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ זי"ע)

גדולתו של הבורא בעיצומו של אבל

הרב ירוחם אליפורט

אנו מוצאים כי אמירת הקדיש על ידי אדם קרוב יש בה זכות גדולה לנשמת הנפטר. מדוע? האם יכולות פעולותינו בעולם הפיזי להשפיע על מי שהלך לעולם הרוח? התשובה היא כן רבתי, וניתן להבין זאת אף טוב יותר על ידי בחינת תפילת הקדיש עצמה.