סיפור שהתרחש בתחילת שנות השבעים בי-ם.
מעשה באישה צדקנית שמנהגה היה להפריש כמה פרוטות ממשכורתה לשמש בית הכנסת כדי שייאמר על בנה שנפטר קדיש יתום. ארע ולקראת החגים קיבלה מתנה – העלאה במשכורתה, עקב הצטיינותה ועבודתה בנאמנות ובחריצות יתרה.
היא קיבלה בשמחה רבה וחשבה מה עליה לעשות, איזה מעשה שיגרום נחת רוח. והיא הולכת לבית הכנסת כהרגלה והנה צץ רעיון במחשבתה ותאמר, הנה אני יום יום עושה את המוטל עלי, אני נותנת כמה פרוטות לשמש כדי שיאמר קדיש על בני, ומה עם מי שאין מי שיאמר עבורו קדיש והוא גלמוד, ונמצא בצער רב על כך בעולם האמת. ותאמר אולי כדאי שאתן כמות פרוטות כפולה לשמש שיאמר קדיש שני ויכוין לאיזה גלמוד שאין מי שיגיד עליו קדיש. ותעש כן, היא מסרה פרוטות כפולות לשמש, ושיגיד קדיש שני לבד מהקדיש שהיה אומר על בנה, ושיכוין על איזה גלמוד, וכך עשתה כמה ימים כל זמן שהיו לה כמה פרוטות ברשותה. והיתה מוצאת בכך קורת רוח וסיפוק לנפשה.
והנה יום אחד והיא יוצאת מבית הכנסת מעזרת הנשים, אחרי שומעה מפי השמש קדיש יתום לזכר בנה, וגם קדיש על הגלמודים. והנה בא לקראתה איש נכבד וישאל אותה מה היא מעשיה בעזרת נשים שעה שאין דרכן של הנשים לבוא לבית הכנסת, ומה יש לה עם השמש שהיא תמיד מדברת עימו.
ותאמר לו אדוני הנכבד, אני באה יום יום לבית הכנסת, ומוסרת לשמש כמה פרוטות על מנת שיאמר קדיש לעילוי נשמת בני יחידי שנקטף בחצי ימי, והיא לא סיפרה לו על הקדיש השני שציוותה על השמש שיאמר לעילוי נשמת איזה גלמוד. וישאל אותה מה שמך? ותאמר לו, ויוצא האיש פנקס המחאות של בנק ויכתוב את שמה, ויאמר לה קחי ההמחאה לבנק פלוני ושם יתנו לך סכום כסף בעבורו, והיא קיבלה את ההמחאה ממנו ותוהה על זה.
למחרת היום הלכה ותשאל את השכנים איפה מקום הבנק, ויאמרו לה שהוא במקום פלוני, ותלך אל הבנק ותעמוד אצל הדלפק ותמסור לפקיד את ההמחאה שקיבלה מאותו אדון. והפקיד כראותו את סכום ההמחאה השתומם, ויאמר אל האשה בואי איתי אצל הפקיד הגבוה ממני, שאני אינני מורשה לתת המחאה בסכום כה גדול. ותלך אחריו אל הפקיד השני הממונה על הראשון.
וכמעשהו של ראשון כך מעשהו של הפקיד השני, כראותו את הסכום הנקוב על ההמחאה נבהל, ויאמר אל האשה שבי פה ואני נכנס למנהל, כי זה לא ביכולתי לשלם סכום כה גדול. והפקיד הנזכר נכנס למנהל וירא לו את ההמחאה, והמנהל כראותו את ההמחאה קם בזריזות ממקומו ויאמר: מי הביא את ההמחאה הזו. ויאמר לו: אשה אחת והיא יושבת בחדרי, אמר לו לך והבא אותה אלי, הוא הלך וקרא לאשה הנ"ל, ויקח המנהל כסא ויקרב אותו אליה, וישאל לאשה הגידי לי מי נתן לך המחאה זו? ואימתי קיבלת אותה? ותאמר האשה: אתמול קיבלתי אותה ליד בית הכנסת, ותספר לו את כל העניין מתחילתו ועד סופו. ולא הסתירה ממנו גם אודות הקדיש השני.
ויאמר לה גברת, הביטי פה אל התמונה התלויה אצל הקיר האם זה האיש אשר ראית אתמול? ותאמר לו כן אדוני, והוא בעצמו ובכבודו שנתן לי את ההמחאה הזו. ויצעק צעקה גדולה ומרה, ויבך בכי גדול, שזה כשלושים שנה שמת אביו, שהיה מנהל את הבנק הזה, ואחרי מותו נהיה בנו למנהל, ומיום שנפטר אביו הוא לא אמר קדיש, והאב נשאר גלמוד בעולם האמת. ובנו התחרט חרטה גמורה ויאמר לאשה: גברת, את מהיום והלאה יהיה לך חדר בתוך ביתי, ועל שולחני תאכלי ותשתי, וכל מחסורייך עלי. והנני מודה שאני האשם שלא אמרתי קדיש על המנוח אבי, ואת ברוכה לה' תהיי על שהצלת את אבי בקדיש של הגלמוד, וגם שכרך על שהצלת אותי והחזרת אותי למוטב, וה' הטוב יתן לך כגמולך בעולם האמת.
תודה לFXP