Archive for ינואר, 2009

כוחו של הקדיש

יום חמישי, ינואר 22nd, 2009

סיפור שהתרחש בתחילת שנות השבעים בי-ם.
מעשה באישה צדקנית שמנהגה היה להפריש כמה פרוטות ממשכורתה לשמש בית הכנסת כדי שייאמר על בנה שנפטר קדיש יתום. ארע ולקראת החגים קיבלה מתנה – העלאה במשכורתה, עקב הצטיינותה ועבודתה בנאמנות ובחריצות יתרה.

היא קיבלה בשמחה רבה וחשבה מה עליה לעשות, איזה מעשה שיגרום נחת רוח. והיא הולכת לבית הכנסת כהרגלה והנה צץ רעיון במחשבתה ותאמר, הנה אני יום יום עושה את המוטל עלי, אני נותנת כמה פרוטות לשמש כדי שיאמר קדיש על בני, ומה עם מי שאין מי שיאמר עבורו קדיש והוא גלמוד, ונמצא בצער רב על כך בעולם האמת. ותאמר אולי כדאי שאתן כמות פרוטות כפולה לשמש שיאמר קדיש שני ויכוין לאיזה גלמוד שאין מי שיגיד עליו קדיש. ותעש כן, היא מסרה פרוטות כפולות לשמש, ושיגיד קדיש שני לבד מהקדיש שהיה אומר על בנה, ושיכוין על איזה גלמוד, וכך עשתה כמה ימים כל זמן שהיו לה כמה פרוטות ברשותה. והיתה מוצאת בכך קורת רוח וסיפוק לנפשה.

והנה יום אחד והיא יוצאת מבית הכנסת מעזרת הנשים, אחרי שומעה מפי השמש קדיש יתום לזכר בנה, וגם קדיש על הגלמודים. והנה בא לקראתה איש נכבד וישאל אותה מה היא מעשיה בעזרת נשים  שעה שאין דרכן של הנשים לבוא לבית הכנסת, ומה יש לה עם השמש שהיא תמיד מדברת עימו.

ותאמר לו אדוני הנכבד, אני באה יום יום לבית הכנסת, ומוסרת לשמש כמה פרוטות על מנת שיאמר קדיש לעילוי נשמת בני יחידי שנקטף בחצי ימי, והיא לא סיפרה לו על הקדיש השני שציוותה על השמש שיאמר לעילוי נשמת איזה גלמוד. וישאל אותה מה שמך? ותאמר לו, ויוצא האיש פנקס המחאות של בנק ויכתוב את שמה, ויאמר לה קחי ההמחאה לבנק פלוני ושם יתנו לך סכום כסף בעבורו, והיא קיבלה את ההמחאה ממנו ותוהה על זה.

למחרת היום הלכה ותשאל את השכנים איפה מקום הבנק, ויאמרו לה שהוא במקום פלוני, ותלך אל הבנק ותעמוד אצל הדלפק ותמסור לפקיד את ההמחאה שקיבלה מאותו אדון. והפקיד כראותו את סכום ההמחאה השתומם, ויאמר אל האשה בואי איתי אצל הפקיד הגבוה ממני, שאני אינני מורשה לתת המחאה בסכום כה גדול. ותלך אחריו אל הפקיד השני הממונה על הראשון.

וכמעשהו של ראשון כך מעשהו של הפקיד השני, כראותו את הסכום הנקוב על ההמחאה נבהל, ויאמר אל האשה שבי פה ואני נכנס למנהל, כי זה לא ביכולתי לשלם סכום כה גדול. והפקיד הנזכר נכנס למנהל וירא לו את ההמחאה, והמנהל כראותו את ההמחאה קם בזריזות ממקומו ויאמר: מי הביא את ההמחאה הזו. ויאמר לו: אשה אחת והיא יושבת בחדרי, אמר לו לך והבא אותה אלי, הוא הלך וקרא לאשה הנ"ל, ויקח המנהל כסא ויקרב אותו אליה, וישאל לאשה הגידי לי מי נתן לך המחאה זו? ואימתי קיבלת אותה? ותאמר האשה: אתמול קיבלתי אותה ליד בית הכנסת, ותספר לו את כל העניין מתחילתו ועד סופו. ולא הסתירה ממנו גם אודות הקדיש השני.

ויאמר לה גברת, הביטי פה אל התמונה התלויה אצל הקיר האם זה האיש אשר ראית אתמול? ותאמר לו כן אדוני, והוא בעצמו ובכבודו שנתן לי את ההמחאה הזו. ויצעק צעקה גדולה ומרה, ויבך בכי גדול, שזה כשלושים שנה שמת אביו, שהיה מנהל את הבנק הזה, ואחרי מותו נהיה בנו למנהל, ומיום שנפטר אביו הוא לא אמר קדיש, והאב נשאר גלמוד בעולם האמת. ובנו התחרט חרטה גמורה ויאמר לאשה: גברת, את מהיום והלאה יהיה לך חדר בתוך ביתי, ועל שולחני תאכלי ותשתי, וכל מחסורייך עלי. והנני מודה שאני האשם שלא אמרתי קדיש על המנוח אבי, ואת ברוכה לה' תהיי על שהצלת את אבי בקדיש של הגלמוד, וגם שכרך על שהצלת אותי והחזרת אותי למוטב, וה' הטוב יתן לך כגמולך בעולם האמת.

תודה לFXP


קדיש – מקורות

יום שלישי, ינואר 20th, 2009

תפילת הקדיש מופיעה בגמרא, ומנהג אמירתה ע"י יתומים (קדיש יתום) התחדש בתקופת הגאונים.

בדומה לתקנות רבות של חכמינו ז"ל, גם לאמירת הקדיש יש אסמכתא בתורה. והוא ממה שנאמר בתורה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

'יתגדל ויתקדש' כפי שכתוב ביחזקאל: "והתגדלתי והתקדשתי" וגו'.

מקור נוסף בתנ"ך הוא מספר דניאל: "להווי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא" 

המהר"ל מפראג בספר החיים מביא שני רמזים מהתורה על תועלת קדיש יתום.
מה שאמר בלעם (במדבר כג, י): "תמות נפשי מות ישר(י)ם" ראשי תיבות: יהא שמיה רבא מברך. רמז נוסף ממה שנאמר (דברים כד, טז): "לא יומתו אבות על בנים", רמז כי האבות לא ימותו מיתת הנפש על ידי הבנים שיצילו את האבות.
 

בגמרא "רבי יהושע בן לוי אומר כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה" (שבת קי"ט). 

בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים יהא שמו הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך (ברכות ג'). 

במדרש אליהו זוטא ובמדרש תנחומא מסופר מעלת אמירת "ברכו את ה' המבורך" לעילוי נשמת הנפטרים. 

אמירת קדיש יתום במשך 11 חודשים

יום שלישי, ינואר 20th, 2009

קדיש יתום אומרים בשנת האבלות, אבל לא במשך השנה כולה.

והטעם לכך: דין הרשעים בגהינום שנים עשר חודש, ואם יאמרו על הנפטר קדיש כל שנים עשר החודשים, יראה כאילו מחשיבים אותו כרשע.  (רמ"א יו"ד שעו, ד.)

המנהג שמפסיקים אמירת קדיש לאחרי י"א חודש פחות יום אחד "שלא  יעשו כו' את הנפטרים רשעים כי משפט רשע י"ב חודש" ואמירת קדיש היא בכדי לעזור לנשמה בדין ומשפט כו'.

וכן נוהגים בנוגע לכל יהודי, כי כל ישראל בחזקת כשרות "ועמך כולם צדיקים", אפילו בנוגע ליהודי שיודעים שעבר עבירה ר"ל. על אחת כמה וכמה בנוגע לצדיק או צדקנית. ובזה גופא דרגא למעלה מדרגא. ומובן שהפסקת אמירת קדיש בגלל טעם הנ"ל הוא לא רק משום כבוד הנפטר. אלא כי על ידי זה גופא שדנים הנשמה לכף זכות מתבטל, ועל כל פנים מקילים, הדין למעלה, ואזי הנשמה עולה לגן עדן.

והחידוש בזה מודגש יותר לפי מנהגינו להפסיק באמירת קדיש חודש שלם ויום אחד לפני סיום הי"ב חודש, שלא כהדיעות להפסיק שבוע לפני זה, אף על פי שמטעם הנ"ל מספיק לעשות השינוי ביום אחד או על כל פנים שבוע אחד. כיון שתורתנו היא תורת חסד, הרי הלימוד זכות ועליית הנשמה בגן עדן (שעל ידי לימוד זכות זה) הוא באופן החזק ביותר והמוקדם ביותר – מקדימים במספר הימים הכי גדול (לא מעת לעת, או שבוע, אלא) – חודש שלם לפני סיום הי"ב חודש!

(הרבי מליובאוויטש זי"ע ספר השיחות תשמ"ט חלק א' עמ' 175)

אמירת קדיש

רבי עקיבא מציל מן הדין…

יום שלישי, ינואר 20th, 2009

מעשה באדם אחד שבא על נערה המאורסה ביום הכפורים, והוציאוהו והרגוהו. ולאחר מיתתו נולד לו בן מאשתו, ונמנעו בני ישראל למולו.

פעם אחת היה רבי עקיבא מהלך בדרך, ומצא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, והיה נושא משא גדול של עצים, שלא היה אדם בעולם ולא חמור ולא סוס שיכולים לטעון כמותו.

אמר לו רבי עקיבא משביע אני אותך בשבועה שתאמר אם אתה בן אדם או שד או איזו בריה אתה?
אמר לו רבי אדם הייתי, וכבר נפטרתי מן העולם ההוא. ובכל יום אני מביא משא כזה, ומכניסים אותי לתוך הגיהנום ושורפים אותי בתוכו שלשה פעמים ביום, וזה עמלי בכל יום ויום.

אמר לו רבי עקיבא, מה עשית שעושים לך כך? אמר לו אותו האיש, אנו באתי על נערה מאורסה ביום הכפורים.
אמר לו, בני שמעת אם יש לך תקנה באותו עולם? אמר לו כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שבזמן שיעלה בני לספר תורה ויאמר "ברכו את ה' מבורך" מוציאים אותי מגיהנום, ומכניסים אותי לגן עדן.
אמר לו רבי עקיבא הנחת אשה או בן? אמר לו בן אחד נולד לי אחר מיתתי ונמנעו ישראל למולו. אמר לו מה שמך? אמר לו ארנוניא. אמר לו ומה שם אשתך? אמר לו שישכייא. אמר לו ומה שם עירך?אמר לו לודקיא.

מיד כתב רבי עקיבא שמו ושם אשתו ושם עירו. והלך רבי עקיבא עד שבא לאותה העיר. כיון שבא לעיר יצאו אנשי העיר לקראתו, אמר כלום ידעתם איש פלוני ואשתו? אמרו שם רשעים ירקב. אמר להם על מה? אמרו לו כך וכך עשה. אמר להם אף על פי כן הביאו לי בנו.

הביא אותו וצוה למולו, ולהושיבו ללמוד. וכן עשו ולמדוהו ברכות שצריך לו לספר תורה.

ביום השבת צוה לקרותו לספר תורה. אמר "ברכו את ה' המבורך לעולם ועד" מיד הוציאוהו מגיהנום והכניסוהו לגן עדן.

באותו הלילה בא בחלום לרבי עקיבא ואמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי.

(מדרש תנחומא פרשת נח, כפי שהובא באור זרוע)

 

בזוהר הקדוש הובא מעשה זה, בסיום שונה.

שרבי עקיבא לימדו לומר ההפטרה בבית הכנסת, וכן עשה, והמשיך ולימוד תורה, עד שגדל בתורה ונסמך בתואר רבי. ואז נתגלה המת בחלום אצל רבי עקיבא ואמר לו רבי הקב"ה ינחמך כפי שניחמתני, כי בשעה שאמר בני ההפטרה הפקיעו ממני דין גיהנום, ובשעה שעבר להתפלל ואמר קדיש קרעו לי גזר דיני מכל וכל, ובשעה שנתחכם בני והוסמך על ידך עטרוני בכתרם של צדיקים והושבינו עמהם בגן עדן.


קדיש בעלמא נוסח תימן בלדי

יום שלישי, ינואר 20th, 2009

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא (אמן)

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ וְיִמְלוֹךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ, וִיקָרֵב
מְשִׁיחֵהּ, וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל,
בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
(אָמֵן יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא)

יִתְבָּרַךְ (אמן)
וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְהַדַּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל וְיִתְנַשֵּׂא, שְׁמֵהּ
דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא (אמן)

לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא
דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן (אמן)

עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנַן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרָיְתָא (קַדִּישְׁתָא) דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וְלַנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְסִיַּעְתָּא וּפוּרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי
עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם
וְאִמְרוּ אָמֵן (אמן)

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל,
וִינַחֲמֵנוּ בְּצִיוֹן וְיִבְנֶה בְּרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב
אָמֵן וְאָמֵן (אמן)

קדיש יתום נוסח תימן בלדי

יום שלישי, ינואר 20th, 2009

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אמן)

דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא וּלְאַחָאָה מִיתַיָּא. וּלְמִפְרַק חַיַיָּא. וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא יְרוּשְׁלַם. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. בְּהַדְרֵיהּ בְּזִיוֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ. וְיִמְלוֹךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

ומיד אומרים הציבור והשליח ציבור עמהם:
יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

ואומר שליח ציבור לבדו: יִתְבָּרַךְ: (אמן).

וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדַּר וְיִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן)

לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנַן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרָיְתָא (קַדִּישְׁתָא) דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וְלַנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְסִיַּעְתָּא וּפוּרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

מכאן אומרים הציבור והשליח ציבור יחד:
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

טעמי לימוד משניות

יום שני, ינואר 19th, 2009

מנהג ישראל ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר ('משנה' אותיות 'נשמה'), ומבואר אשר לימוד המשנה הוא טובה גדולה לנשמת הנפטרים. ועל ידי לימוד המשניות מעלין את נשמת הנפטר/ת בגן-עדן, לכן האבל כל י"ב חדש ילמד משניות לתקן נשמות אביו ואמו וקרוביו ואוהביו, וביום השנה (יארצייט).

כל י"ב חדש וביום השנה (יארצייט) לפטירת אביו או אמו, טוב ללמוד משניות מסדר טהרות.
ופרק כ"ד במסכת כלים "שלשה תריסין הם" מסוגל יותר, מפני שיש בו י"ז משניות וכל משנה ומשנה מסתיימת "טהור מכלום" או "טהורה מכלום" וסוף הפרק "בין מבפנים בין מבחוץ טהור". כך שמעתי בשם הרה"ק מק"ק רוזין ז"ל זי"ע.

ופרק ז' במסכת מקואות – בזמן האבלות צריכים לפעול טהרה, והטהרה היא על ידי מקוה מים. ראשי תיבות של שלש משניות הראשונות אי"ה יש. אלו. הדיח. וראשי תיבות של ארבע משניות האחרונות נשמה נפל. שלשה. מקוה. הטביל. (משמעות ראשית התיבות) (ע"פ ספר עצי עדן)

(סידור אדה"ז)

משניות מצילות מגהינום

"מעלת לימוד המשניות גדולה עד מאוד כמו שכתוב בספרים הקדושים. ועוד מעלה יש בלימוד המשניות שמציל את נפש האדם מדינה של גהינום, כפי שמובא במדרש תלפיות, כי אשר בן יעקב עומד על פתח גיהנם, וכל מי שיודע משניות הוא מצילו משם. וזהו "מאשר שמנה לחמו" (פרשת ויחי), שמנה אותיות משנה".

(מתוך ספר 'תנובות ברוך' עמ' קפד).

"טובה גדולה עבור הנפטר"

"ובכלל לימוד משניות עבור נפש המת היא טובה גדולה לו . . . ואפילו איש זר שלומד משניות עבור איזה נפטר, מציל אותה מדינה של גהינום . . ולימוד משניות הוא דבר גדול יותר מלהתפלל לפני התיבה",

(ילקוט דת ודין, עמ' סה).

בספר "יוסף אומץ" הוסיף: "לימוד התורה מועיל שבעתיים מכל התפילה. ועל ידי זה מכניסים המת לגן עדן. ואם הבן מחדש חידושי תורה, אין ערוך לכבוד שזוכה אביו על ידי זה בישיבה של מעלה".

נר או משנה?

"…ואם הרווחים אינם מספיקים לכל מה שציווה, יעשו מה שיכולים לעשות על כל פנים, כפי ערך הרווחים כגון ללמוד משניות לתועלת נשמתו, ונר יאה"ל לא ידליקו אם אינו מספיק מהרווחים, כי בוודאי לימוד משניות לתועלת נשמתו עדיף יותר מהדלקת נר נשמה ועדיף מכל הדברים, כמו ששנינו ותלמוד תורה כנגד כולם, אמנם כדי שלא ישכח לגמרי הדלקת נר נשמה, ידליקו על כל פנים נר נשמה שדולק בערך שעה או שתיים בתחילת ליל היארצייט ואם אחר כך כבה, אין לחשוש".

(שו"ת הריב"ד, סי' סא).

גם לאישה

האם לימוד משניות לעילוי נשמת אישה מועיל כמו לאיש, או שעדיף לעשות לזכרה מעשה אחר של חסד?

תשובה מועיל כמו לאיש, וגם המשניות דאותיות נשמה.

(אוסרי לגפן, ח"ט, עמ' שכד).

צוואת רבי עקיבא איגר

רבים הם גדולי ישראל וגאוני הדורות, אשר בצוואתם שבכתב ביקשו מבניהם, מתלמידיהם ומחבריהם שילמדו משניות לזכותם ולעילוי נשמתם.

הגאון רבי עקיבא איגר כותב בצוואתו: "אם אגווע . . יודיעו את פטירתי בעיתונים, עם ההערה שהריני מבקש את תלמידי וחברי ללמוד במשך השנה הראשונה כל יום ויום, פרק אחד משניות לזכות את נשמתי, וכן ביום היארצייט בכל שנה ושנה".


פתגמים ואמרות

יום ראשון, ינואר 18th, 2009

רבי יהושע בן לוי אומר כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו (רש"י = בכל כוונותו) קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה"

(שבת קי"ט).

דבר נפלא נאמר בקשר לאמירת קדיש בארמית: היות ותפילת הקדיש היא שבח נפלא לבורא עולם, לכן בכדי שהמלאכים לא 'יקנאו' באומרי השבח, נתקנה התפילה בארמית שלא יבינו המלאכים.

(תוספות, ברכות ג)

"אף על פי שאמירת הקדיש והתפלות מועילות להאבות, מ"מ אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה הם מזכים את האבות."

(שולחן ערוך הרב)

"נמצאו במדרשים הרב מעשיות, כי על ידי שהבן אומר קדיש בשביל אביו או אמו ניצולים מן הדין. על כן נוהגים לומר קדיש…"

(קיצור שולחן ערוך)

כתב האריז"ל, שהקדיש שאומרים בשנה הראשונה הוא להעלות אביהם מגיהנם לג"ע, והקדיש ביום הזיכרון, הוא להעלותן מגן עדן עצמו למדרגה יותר גדולה ומעולה. וזהו שאמרו חז"ל 'בן מזכא אבא' (סנהדרין ק"ד). 

 

הקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן ע"י המשיח, וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר: "יתגדל ויתקדש" וקולו הולך מסוף העולם עד סופו וכל באי עולם כולם עונים אמן.

(ילקוט שמעוני ישעי' רמז תכט)

"כשהבן אומר קדיש על אביו או אמו הרי זה כמו ששלח להם פריסת שלום, כשלומד פרק משניות בעדם הרי זה כמו ששלח להם גרת, וכשמקיים מצוות ומעשים טובים לטובת נשמתם הרי זה כמו ששלח להם חבילה שלימה"

(הרה"ק בעל בית אהרן מקארלין זי"ע)

 


משניות מסכת מקואות פרק ז'

יום ראשון, ינואר 18th, 2009

סגולה מיוחדת בלימוד משניות מסכת מקוואות פרק ז'.

וכך נאמר בספר עצי עדן ומעשה אורג מהרב הקדוש דקהילת קודת קאמארנע: קבלנו מרבותינו שקבלו מרבן ורבן מאליהו ז"ל. שבפרק זה מעלין הנשמה של הנפטר למקומה. לכן האבל כל י"ב חדש ילמד בו לתקן נשמות אביו ואמו וקרויו ואוהביו, וביום השנה (יארצייט).

וראשי תיבות של שלש משניות הראשונות אי"ה יש. אלו. הדיח. וראשי תיבות של ארבע משניות האחרונות נשמ"ה נפל. שלשה. מקוה. הטביל.

ויכיון בלימוד משניות אלו להעלות הנשמה למזל עליון הנקרא אי"ה (על דרך "איה מקום כבודו" וראשי תיבות של תיבת אי"ה הארת יסוד אבא. כ"ה בספר קהלת יעקב) ובמשנה הרביעית 'נפל כו" שהוא ראשי תיבות: "פזר נתן לאביונים יפריש צדקה להעלות נשמת הנפטר מנפילתו". ע"י הצדקה.

ועל אביו ועל אמו ילמוד זה הפרק בכל מוצאי שבת אחר הבדלה. בכל י"ב חדש. וביום השנה (יארצייט) ובערב שבת קודם מנחה לעת הצורך להחיות נפש כל חי אמן. עכ"ל.


קדיש יתום נוסח ספרד

יום ראשון, ינואר 18th, 2009

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [אמן]

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. [אמן]

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
[אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא]

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. [אמן]

לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. [אמן]

גירסה ידידותית להדפסה